ממחקרים שנעשו בעשורים האחרונים עולה כי דיכאון וחרדה הנן שתי ההפרעות הנפשיות השכיחות ביותר באוכלוסיה הכללית, ועל פי דו"ח שפרסם ארגון הבריאות העולמי (WHO) בשנת 2020, כ- 4.4% מהאנשים בעולם מתמודדים עם דיכאון וכ- 3.8% מתמודדים עם חרדה. עוד עולה מהמחקרים כי 65% - 45% מהאנשים שאובחנו כסובלים מדיכאון, עתידים לפתח במהלך חייהם גם הפרעות חרדה.
על אף שהחרדה והדיכאון משתייכות לשתי קטגוריות שונות של הפרעות, מדובר, למעשה בשתי הפרעות המתכתבות זו עם זו לכול אורך הדרך, אם מבחינת החפיפה בחלק מהתסמינים (כגון חוסר שקט, עצבנות, דאגה מופרזת, מכאובים גופניים, קושי בקבלת החלטות ועוד), ואם מבחינת גורמי הסיכון ודרכי הטיפול.
הקשר שבין דיכאון וחרדה: הדיכאון נמנה בקבוצת ההפרעות האפקטיביות (הפרעות מצב הרוח) שהמאפיין העיקרי שלהן הוא שינוי משמעותי במצב הרוח של האדם. הפרעות דיכאון מתאפיינות בדפוס נרחב של מצב רוח השפוף, שאליו מתלווים אובדן עניין בפעילויות שהסבו בעבר הנאה, הפרעות אכילה, הפרעות שינה, הערכה עצמית נמוכה ומחשבות פסימיות בדרגות משתנות.
הפגיעה התפקודית בשגרת היומיום גורמת לתחושת אובדן שליטה על החיים, מה שמעלה את הסיכון לחרדות. אנשים המתמודדים עם הפרעות חרדה חווים קשיים מהותיים המתבטאים בפגיעה תפקודית בכול תחומי החיים, בין אם בלימודים ובעבודה ובין אם במערכות יחסים. הירידה התפקודית משפיעה מטבע הדברים על מצב הרוח, כך שרבים מהלוקים בהפרעות חרדה סובלים אף מדיכאון.
קיימות כיום מגוון שיטות שונות לטיפול בדיכאון וחרדה, כשאחת מהיעילות והנפוצות שבהן היא הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית (CBT) שמעודדת את המתמודדים להמיר דפוסי חשיבה והתנהגות שליליים ואו לקויים בדפוסים חיוביים ואפקטיביים, תוך דרבון לצאת לפעולה בהתמודדות עם האתגרים הנקרים בדרכם בחיי היומיום ומתן חיזוקים.
הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית מסייעת למטופלים לחוות הקלה משמעותית בתסמינים ולחוש בהבדל בתוך מפגשים ספורים, וזו הסיבה העיקרית לפופולריות של השיטה. גישות טיפוליות שכיחות נוספות הן פסיכותרפיה דינמית, שיטות המערבות בני משפחה והסביבה הקרובה לחיזוק התקשורת והתמיכה (דוגמת הדרכת הורים, טיפול זוגי או משפחתי).
במקרים שבהם תסמיני החרדה ואו הדיכאון חריפים במיוחד, יש לשקול פנייה לפסיכיאטר והסתייעות בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון (בהתאם לתסמינים הדומיננטיים), במסגרת של טיפול פסיכותרפי משולב.