המונח המצאת שירות, שנכתב לפעמים גם בתור המצאת שירות מוזכר בחוק הפטנטים. על המשמעות המצומצמת וגם הנרחבת של ביטוי.
המצאת שירות, תגליות ופטנטים במסגרת העבודה
בעולם העבודה המודרני, במיוחד בחברות עתירות ידע, עשויים העובדים לגלות תגליות שונות במהלך ובמסגרת עבודתם. כאשר עובד שכיר מגלה תגלית בעלת ערך מסחרי או ממציא המצאה כלשהי, השאלה היא מה דינה של ההמצאה. ליתר דיוק, מה קורה עם הערך המסחרי שלה – האם הוא שייך למעסיק או שמע לעובד. ואם ההמצאה שייכת למעסיק, האם אכן לעובד אין שום תביעה ביחס לפירות הפיתוח האפשריים.
הרעיון התמציתי המקופל בתוך המצאת שירות הינו כזה: בהמצאות, פירות הפיתוח שייכים באופן טבעי למעסיק. מכיוון שההמצאה מהווה חלק ממלאכתו של העובד, אשר מקבל שכר בגינה, רואים את הפטנט כשייך למעסיק. אבל, זכות זאת ניתנת לשינוי. כלומר, בהסכמה מלכתחילה, רשאים מעסיקים ועובדים לסכם ביניהם על הסדר אחר. דהיינו שהזכות על ההמצאה תתחלק ביניהם באופן כזה או אחר, לפי מפתח רצוי.
אם ניקח את המצב המקובל, שבו מעסיק שומר לעצמו את הזכויות עבור המצאות שירות של עובדיו, השאלה היא האם לעובד מגיעה תמורה כלשהי. כאן, מצוין בחוק הפטנטים כי העובד רשאי לפנות לוועדה שתבחן את עניינו ותחליט האם הוא זכאי לתמורה, פיצוי כלשהו, עבור פירות ההמצאה שממנה נהנה המעסיק. כלומר, ישנה הכרה בכך שניתן להקנות לעובד תמורה כספית שאיננה חלק ממערכת התגמולים המוסכמת של שכר, אופציות, בונוסים וכדומה.
על מנת למנוע אי בהירות, סכסוכים, מריבות בעניין המצאת שירות, הצעד הבטוח הינו להעלות את כל הדברים על הכתב, בהסכם ומראש. כלומר, אם המעביר איננו מעוניין להקנות לעובד ערך כספי מהמצאה שהושגה במסגרת העבודה, יש להסכים על כך בכתב מבעוד מועד. במידה ונחוצה חלוקה מסוימת, גם את זאת רצוי לציין בהסכם, עדיף עם תחילת ההעסקה ובמידת הצורך, גם במועדים שונים בהמשך (למשל בחידוש חוזה או לקראת פרישה מעבודה).